גזר דין בתיק ת"פ 7849-01-11

1.         הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שלהלן: בשלוש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובשתי עבירות איומים - לפי סעיף 192 לחוק, אשר בוצעו בשלושה מועדים שונים בסוף חודש דצמבר 2010. 

            הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, אשר בגדרו תוקן כתב-האישום המקורי, ושונו חלק מהוראות החיקוק. הסדר-הטיעון לא חל על העונש, ועל-פי המוסכם, מנועים הצדדים מלחרוג בטיעונים לעונש מעובדות כתב-האישום המתוקן.

2.         באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירת שוד בנסיבות מחמירות ובעבירת איומים. ביום 23.12.10, בסמוך לשעה 21:15 לערך, בצומת פת בירושלים, עצרו הנאשם ושניים אחרים, אשר זהותם אינה ידועה למאשימה, מונית מסוג סקודה. הנאשם והאחרים ביקשו מנהג המונית ש' ג' להסיעם לשכונת בית צפפא. הנאשם התיישב לצדו של הנהג, בעוד שהאחרים התיישבו במושב האחורי של המונית. בהגיעם לאזור בית צפפא, הפנה הנאשם את הנהג לדרך כורכר, ומסר לו שיהיה זקוק לעודף בסך של 175 ש"ח. בשלב זה, לפת אחד האחרים את הנהג והחל לחנוק אותו בצווארו. הנאשם כיבה את מנוע הרכב והורה לנהג למסור לו את כל כספו. הנהג מסר לנאשם סכום של 500 ש"ח. בהמשך, הורה הנאשם לנהג לצאת מן המונית וחיפש על גופו סכומי כסף נוספים. במקביל, אחד האחרים ערך חיפוש ברכב ונטל סכום של 200 ש"ח שמצא בתוכו. מיד לאחר מכן, אמר הנאשם לנהג "אל תעשה שטויות אתה מתקשר למשטרה אנחנו ממשפחת ג'אבר".

3.         באישום השני הורשע הנאשם בעבירה נוספת של שוד בנסיבות מחמירות. ביום 25.12.10 בשעה 02:10 לערך, במרכז ירושלים, עצרו הנאשם וכן אדם אחר, שזהותו אינה יודעה למאשימה, מונית מסוג גולף. הנאשם התיישב לצדה של נהגת המונית, א' י', והאחר התיישב במושב האחורי. הנאשם והאחר ביקשו מהנהגת להסיעם לצומת פת. לאחר זמן קצר, ביקש הנאשם מהנהגת שתסיעם לשכונת בית צפפא, והפנה אותה לשביל בין בתי השכונה. משעצרה הנהגת את המונית, שאל אותה הנאשם, האם יש לה עודף משטר כסף בסך 200 ש"ח. הנהגת השיבה בשלילה, והחלה לנסוע לכיוון תחנת הדלק הקרובה, בכדי לפרוט את השטר. בשלב זה, החליפו הנאשם והאחר במהירות את מקומותיהם, והנאשם הצמיד סכין לצווארה של הנהגת והורה לה למסור להם את כל הכסף שברשותה. הנהגת מסרה לנאשם ולאחר סכום של כ-130 ש"ח ואת הטלפון הנייד שלה, ששוויו עומד על כ-2,800 ש"ח.

4.         באישום השלישי הורשע הנאשם בעבירות נוספות של שוד בנסיבות מחמירות ואיומים. ביום 26.12.10, בסמוך לשעה 23:15, במרכז ירושלים, עצרו הנאשם וחברו הקטין ע' ש' (להלן - הקטין), מונית מסוג מרצדס 220. הנאשם התיישב לצדו של נהג המונית, ס' ש', ואילו הקטין התיישב במושב האחורי. הנאשם והקטין ביקשו מהנהג להסיעם ל"גבעת המטוס". בהגיעם למקום, הפנה הנאשם את הנהג לדרך צדדית. משעצר הנהג את המונית, היכה אותו הקטין באמצעות חפץ מתכתי בצווארו ובפניו, והנאשם התיז בפניו גז מדמיע ואמר לו: "לא לצעוק כי תירצח". בתגובה, יצא הנהג מהמונית ונמלט. במהלך האירוע, נטל הנאשם סכום של 650 ש"ח ו-200 דולר במזומן, שהיו מונחים במגן השמש של שמשת המונית. כתוצאה מהתקיפה האלימה, נשברו שלושה שתלי שיניים בפיו של הנהג.

5.         יצוין כי שותפיו של הנאשם לאירועים הנדונים באישומים הראשון והשני לא אותרו. נגד השותף לעבירה הנדונה באישום השלישי, שהנו קטין, הוגש כתב-אישום נפרד, והוא נידון בבית-משפט זה, לפני מותב אחר, לשנת מאסר בפועל.

6.         הנאשם הנו רווק בן 21, והיה כבן 20 בעת ביצוע העבירות. עובר למעצרו לא היה לו מקום מגורים קבוע, והוא התגורר בבתי חברים. משפחתו הגיעה מירדן לישראל בעת שהיה כבן 16, ומתגוררת בשכונת בית צפפא. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם נשר מהלימודים לאחר עשר שנים, התחבר לחברה שולית והתרחק מבני משפחתו, ובפרט מאביו. הוריו הסתייגו מאורח חייו, וניסיונותיהם להניא אותו מדרכיו לא צלחו. שירות המבחן התרשם, כי מגיל צעיר מנהל הנאשם אורח חיים עברייני, הכולל, בין-היתר, שימוש באלכוהול ובסוגים שונים של סמים. הנאשם הופנה לשירות המבחן לראשונה בשנת 2010, בגין עבירה של פריצה לרכב. בחקירה שהתנהלה בעניינו באותה תקופה על-ידי שירות המבחן לנוער, הפגין הנאשם אדישות כלפי מצבו, טען כי הוא יכול להסתדר ללא עזרת משפחתו וללא סיוע של גורמים מקצועיים, והתנגד להפנייתו לטיפול. שירות המבחן התרשם אותה עת, כי מדובר בנער הנמצא בסיכון, ומנותק ממצבו. בשיחתו עם קצינת המבחן בגדר התיק דנן נטל הנאשם אחריות לביצוע העבירות הנדונות והביע חרטה עליהן. ואולם, הוא התקשה להבין את הרקע לביצוע המעשים, וטען כי פעל תחת השפעת סמים ואלכוהול ונגרר אחר חבריו, שותפיו לעבירה. שירות המבחן העריך, כי הנאשם ביצע את העבירות מתוך אימפולסיביות ויכולת מצומצת לראות את השלכות התנהגותו לטווח הארוך, זאת על-רקע אימוץ דפוסי התנהגות בעייתיים ועבריניים, וקשיים בדחיית סיפוקים. יחד עם זאת, התרשם שירות המבחן, כי המעצר היווה הליך אשר זעזע את הנאשם, וכי במהלכו ערך הלה חשבון נפש לגבי מצבו והתנהלותו, ולאופן שבו הוא רוצה לנהל את המשך חייו. בשל חומרת העבירות, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, אך ציין, כי בשיקולים לעניין גזר-הדין יש להביא בחשבון את גילו הצעיר, נסיבות חייו והבעת החרטה על המעשים. בתסקיר משלים דיווח שירות המבחן על תפקודו החיובי של הנאשם בין כותלי בית המעצר.

7.         המאשימה הגישה הצהרה של נפגע העבירה, נהג המונית באירוע הנדון באישום השלישי (ת/1). הנהג ציין, כי האירוע הטראומתי הסב לו פגיעות כלכליות ונפשיות. לדבריו, במהלך התקיפה נשברו לו שתי שיניים, ומאז המקרה הוא נזקק לטיפול פסיכולוגי שבועי, מזה מספר חודשים.

            בפרשת גזר-הדין נשמעה עדות אביו של הנאשם, וכן הוגשו מסמכים מטעם הנאשם אודות נסיבות לקולא, לרבות מכתב שבו הביע חרטה על מעשיו. 

8.         ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ועל-רקע נפוצות התופעה המדאיגה של מעשי שוד המבוצעים כלפי נהגי מוניות, עתרה להטלת מאסר ממושך, מאסר על-תנאי ופיצויים למתלוננים.

9.         ב"כ הנאשם הפנה בטיעוניו לעונש לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שבעטיין התדרדר למעגל העבריינות. הוא לא הקל ראש בחומרת העבירות, אך סבר כי לנוכח הודאתו של הנאשם, החרטה שהביע על מעשיו, נטילת האחריות, הבנת הפסול שבמעשים והתפקוד החיובי בין כותלי בית-המעצר - אין למצות עמו את הדין, ומן הראוי לאפשר לו לשקם דרכיו עם שחרורו מן הכלא.

10.       התופעה של מעשי שוד כלפי נהגי מוניות, הפכה, לדאבון הלב, לנפוצה ומדאיגה. היא מעמידה בסיכון את נהגי המוניות, המחויבים על-פי דין ליתן שירות לכל נוסע ואין באפשרותם - כאמור בתקנה 501 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 - לסרב לבקשת הסעה. למרבה הצער, נהגי מוניות מהווים "טרף קל" לחורשי רעה הזוממים לשדוד אותם, ובהיותם רכונים על ההגה הם אף חסרי יכולת ממשית להתגונן, ובפרט מפני תקיפות אלימות, כמו במקרה דנן, המבוצעות על-ידי יותר מאדם אחד, ולעיתים תוך שימוש בנשק קר. למותר להכביר מלים על הפגיעה הקשה שמסבות העבירות לנהגי המוניות, הן הפגיעה הכלכלית עצמה, והן, ובעיקר, הפגיעה הנפשית נוכח החוויה הטראומתית, שמן הסתם תלווה אותם תקופה ארוכה. העבירות אף פוגעות בכלל נהגי המוניות, ומערערות את ביטחונם העצמי. על הצורך בהחמרה בענישה בעבירות של מעשי שוד המכוונים נגד נהגי מוניות, עמד בית-המשפט העליון, בציינו: "נהג מונית שביקש להרוויח את לחמו בשעות לילה מאוחרות מצא את עצמו נשדד, מוכה, חבול ומאוים, ומכוניתו נלקחה ממנו, במעשה ביריונות. מעשים כאלה דינם מאסר לא קצר; חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שגרתיות, ונחשפים לגחמותזדון של עבריינים". (ע"פ 10828/04 אלטורי טלאל נ' מדינת ישראל (16.6.05); וכן ראו, ע"פ 9889/07 מדינת ישראל נ' עמאד סליימה (28.2.08); וע"פ 188 5/07 עיסא נאיף נ' מדינת ישראל (6.3.06)). התופעה חמורה, בין אם מדובר במעשי שוד המכוונים לגניבת המוניות עצמן, ובין אם מדובר, כמו במקרים שלפנינו, בגניבת כספם של נהגי המוניות, פרי עמלם. לנוכח הצורך בהרתעה מפני מעשי שוד - בכלל, ומעשי שוד המכוונים כלפי מוניות - בפרט, מן הראוי להשית בגין עבירות אלו מאסר ממושך.

            יחד עם זאת, מובן כי ענישה היא לעולם אינדבידואלית, ועל בית-המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי המחייב הטלת ענישה ומרתיעה, כאמור, לבין השיקולים הנוגעים לשיקומו של הנאשם בנסיבותיו האישיות המיוחדות. עם זאת, כאשר מדובר בעבירות אלימות חמורות, כמו העבירות דנן של שוד כלפי נהגי מוניות, ניתן בדרך כלל משקל יתר לאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה, על-פני הנסיבות האישיות של הנאשם ושיקולי השיקום.   

11.       שלוש עבירות השוד שביצע הנאשם, כאשר לשתיים מהן נלוו עבירות איומים, הנן חמורות במהותן, וחמורות שבעתיים בנסיבותיהן. מדובר, כאמור, בשלושה אירועי שוד שבוצעו על-ידי הנאשם, יחד עם אחרים, כלפי שלושה נהגי מוניות, בשלושה מועדים תכופים. כל מעשי השוד לוו באלימות חמורה. באירוע הראשון לפת שותפו של הנאשם את הנהג בצווארו והחל לחנוק אותו; באירוע השני הצמיד הנאשם סכין לצווארה של נהגת המונית; ובאירוע השלישי התיז הנאשם בפניו של הנהג גז מדמיע, ושותפו לעבירה היכה את הנהג באמצעות כלי מתכתי בצווארו ובפניו וגרם לשבירת שלושה שתלי שיניים. הנאשם נטל תפקיד ממשי בכל אחד ממעשי השוד, ואף איים על המתלוננים. באישום הראשון איים על המתלונן לבל יתקשר למשטרה, ובאישום השלישי איים על הנהג כי אם יצעק - יירצח. חומרת העבירות שביצע הנאשם ונסיבות ביצוען מחייבות הטלת מאסר ממושך, זאת משיקולים של גמול והוקעת המעשים, מטעמים של הגנה על ביטחון הציבור, וכן לצורך הרתעה אפקטיבית ממשית - אישית וכללית. יחד עם זאת, לעניין משך המאסר, אתחשב לקולא בהודאתו של הנאשם, בחרטה שהביע על מעשיו, בנסיבותיו האישיות שתוארו בתסקיר שירות המבחן, וכן בכל הראיות שהוצגו לעיוני בפרשת גזר-הדין. העונש שהוטל על הקטין בגין האירוע הנדון באישום השלישי, דהיינו שנת מאסר בפועל, אינו אמור לשמש אמת מידה במשפטו של הנאשם, שכן שיקולי הענישה בעניין קטינים, שונים מאלו בנוגע לבגירים, ולגבי הראשונים שיקול השיקום הנו הדומיננטי; מה-גם, שהנאשם נותן את הדין בגין שלושה מעשי שוד בנסיבות מחמירות, והקטין היה מעורב רק באירוע אחד.

12.       על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן:

            א.         למאסר בפועל לתקופה של חמש שנים וחצי, החל מיום מעצרו -  22.12.10.

            ב.         לשנת מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת שוד.

            ג.          לשישה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר עבירת אלימות כלפי אדם מסוג פשע, או עבירת רכוש מסוג פשע.

            ד.         הנאשם יפצה את המתלוננים כדלהלן: את המתלונן באישום הראשון בסכום של 7,000 ש"ח; את המתלוננת באישום השני בסכום של 10,000 ש"ח, ואת המתלונן באישום השלישי בסכום של 20,000 ש"ח.